אני מאוד אוהבת לארח אנשים, אבל לא תמיד יש לי כוח לניקיונות (לפני ואחרי), לקניות, לבישולים וכל הנלווה לכך. זה דורש המון זמן ואנרגיות מצידי אבל אני תמיד שמחה לאחר המעשה.

נר ראשון של חנוכה

אירחתי חברים בכל מיני גוונים, מכל מעגלי החיים.

אף פעם אי אפשר לדעת איך כולם ישתלבו יחדיו, אבל זה הצליח יפה.

בכל מפגש חברתי, תמיד יש את הסטנדאפיסט הבדרן שמצחיק את כולם והוא הבידור המרכזי של הערב, בלי שהוא מתכוון לכך. טיפוס אחר נפוץ במפגשים הוא הסוג הפילוסופי המדבר ברומו של עולם ולא תמיד ברור למה הוא מתכוון. במקרה הזה מישהו שדיבר על לוח שנה אלטרנטיבי, כך שכל שנה יום ההולדת יוצא באותו יום בשנה, כאשר הספירה מתחילה מיציאת מצרים. בהחלט מעניין ומסקרן.

כמובן יש טיפוסים שיותר משתלטים על השיחה ולעומתם יש אנשים שקטים שאוהבים רק להקשיב ולא ברור אם הם נהנים או לא, אבל לאחר המפגש הם דואגים ליידע שהם נהנו.

לפעמים יש בן אדם ששואל שאלה תמימה שגורמת למישהו אחר להרגיש לא בנוח אבל מהר מאוד מחליפים נושא והכל בא על מקומו בשלום.

הקבוצה הספציפית הזו, הייתה מורכבת מאנשים עם סיפורים אישיים לא פשוטים בכלל. כמארחת וחברה, אני מכירה את הסיפורים של כולם.

כולם גרושים וגרושות, חלקם בזוגיות שניה, חלקם מחפשים, וחלקם כבר לא.

מישהי שאיבדה בפיגוע את אמה האהובה ז"ל ואת בתה בת ה-5 ז"ל. היא אישה בעלת כוחות נפש עצומים, נמצאת בזוגיות שנייה וחיה חיים מלאים ומאושרים.

מישהי אחרת שעלתה ארצה ללא שום תמיכה, הייתה נשואה פעמיים, פעם אחת לנרקיסיסט פסיכופט שעד היום ממרר לה את החיים ופעם שנייה למישהו שסובל ממאניה דפרסיה ועזב אותה ואת שני בניה ועבר לגור באירופה באופן פתאומי. יש לה שני ילדים משני אבות שונים והחיים עבורה מאד מאתגרים. למרות הכל, היא בחורה אופטימית, צוחקת ושמחה.

מישהי אחרת שהייתה נשואה זמן מאוד קצר ואין לה ילדים והיא לבד בעולם.

חברה שהבן שלה קשר מ"פ, נלחם בעזה ונפצע, איבד פעמיים אנשים מאוד קרובים אליו (שני מ"פ, סמ"פ וחברים מהפלוגה שנפצעו ועברו שיקום ארוך) ויש לה התמודדויות לא פשוטות כאמא גרושה עם שני ילדים, נס גדול שבנה ניצל פעמיים!

חבר גרוש פעמיים שאיבד את אחת הבנות שלו למחלת הסרטן בשנות ה20- לחייה.

חברה נוספת שהייתה גרושה 18 שנה חיפשה וחיפשה ובסוף מצאה את אהוב ליבה, נשואה בפעם השנייה. ועוד כהנה וכהנה סיפורים.

כל אחד מגיע עם התיק שהוא סוחב איתו שנים על הגב, עם טראומות ופצעים שחלקם לא יגלידו לעולם.

המשותף לכולם הוא אופטימיות ותקווה, רצון לחיות ולטרוף את החיים וחוסן נפשי מאוד חזק.

אני מאוד אוהבת שיש תוכן עמוק למפגשים האלה כמו משחקי חברה למיניהם או שיח מעניין בכל מיני נושאים ברומו של עולם. הפעם התוכן היה הדלקת נרות וחג החנוכה שבעצם מסמל את כל הקיום שלנו כעם היהודי בעולם כולו. אנחנו "אור לגויים" במלוא מובן המילה. אנחנו המיעוט שמפיצים אור גדול גם איפה שיש חושך רב, אור קטן שמספיק על מנת להאיר חושך גדול. גם עבור חטופנו שהיו במנהרות חשוכות תרתי משמע והדליקו נרות חנוכה, למרות הקושי, גם בתקופת השואה יהודים שהצליחו להדליק נרות במקומות המסתור שלהם. במשך כל תקופת הקיום שלנו תמיד המוסר היהודי הנחה אותנו.