בזמן האחרון אני עוברת תהליכים מעניינים עם עצמי. הרוב זה תהליכי שחרור. לשחרר ממני דברים חומריים וגם נפשיים מיותרים.

ברמה החומרית, להיפטר מכל מיני דברים שאני לא צריכה, שלא השתמשתי בהם תקופה ארוכה, שאגרתי לאורך זמן.

יש המון אנשים נזקקים, במיוחד בתקופה הזאת אחרי ה-7.10.23 וזה עוד החלק ה-"קל" לשחרר, החומרי.

כשהייתי בת 8 נסענו לבריכה ובזמן שהיינו בבריכה, גנבו לנו את התיקים וחזרנו הביתה רק בבגדי ים. מאז, אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי לשמור על התיק שלי צמוד אליי. אז יש לי שריטה ואני לא משאירה את התיק שלי בשום מקום, אפילו לא באוטו. אבל אני עובדת על לשחרר את זה כבר תקופה.

לפני כ-20 שנה, חזרנו מטיול, נכנסנו הביתה וראינו שפרצו לבית. גנבו את כל התכשיטים שהיו לי מהסבתות שלי כולל קופסאות ענתיקה (שבתוכן היו התכשיטים). כמובן גנבו גם את כל המחשבים, המצלמות וכו'. הכי העציב אותי התמונות שאבדו שהיו על המחשב ללא גיבוי, והקלטות שהיו בתוך מצלמת הוידאו. קופסאות הענתיקה שהיו של סבתא שלי גם העציב אותי מאד כי זה היה מאוד סנטימנטלי עבורי.

נו באמת, הם לא יכלו לקחת את התכשיטים בתוך ציפה של כרית כמו שהם עשו אצל השכנים?

עשר שנים מאוחר יותר פרצו לבית בפעם השנייה וזה היה במהלך תקופה מאוד קשה שעברתי בחיים (כבר הייתי פרודה וישנתי לבד בבית פרוץ). אני זוכרת את התחושה של "אלוהים, מה עוד אתה רוצה להעביר אותי?" כל מה שאגרתי ב-10 שנים האלה נגנב, כולל כל מיני תכשיטי זהב שאמא שלי ז"ל קנתה לי במהלך התקופה על מנת לציין נקודות דרך משמעותיות.

חוויתי פריצה שלישית כשפרצו לבית של ההורים ז"ל לאחר שנפטרו. ואז החלטתי שאני לא נקשרת יותר לדברים חומריים ואני פשוט משחררת. החלטתי שאני לא רוצה לחיות בפחד ובחרדה, בבית היו סורגים, ועדיין הצליחו לפרוץ.

בדירה שאנחנו גרים בה כרגע אין סורגים, ואני משאירה חלונות פתוחים. אני כל הזמן מדמיינת שאני בטוחה בייקום, גם עם חלונות פתוחים. זאת עבודה תמידית, אבל אני מצליחה בה יפה, ומשתדלת לא לתת לפחדים וחרדות להשתלט עליי. אני כל פעם שואלת את עצמי "האם המחשבה הזו באמת רציונלית?" וכמעט תמיד התשובה היא לא, ואני גם שואלת את עצמי "מה הכי גרוע שיכול לקרות?" ואז אני די נרגעת כי הכי גרוע (בחומר) זה לא סוף העולם. ובעצם כמעט אף פעם לא קורה הכי גרוע בחומר (אלא אם כן נשרף לך הבית כמו שקרה עכשיו בקליפורניה).

ואם כבר קורים דברים, אז שתמיד יהיה בחומר ולא בנפש. כך אנחנו באמת יכולים להיות רגועים להגיד תודה על כל מה שיש! בנפש, זה סיפור אחר לגמרי, וזה נושא לפוסט אחר.