האנשים בעולם מתחלקים לשני סוגים:
הסוג הראשון אלו אנשים שהדבר אשר מניע אותם הוא מערכות יחסים: עם משפחה, חברים, מכרים מכל מיני מקומות, ואנשים זרים שמכירים בדרך. האנשים האלה לרוב רגישים לכאבם של אחרים ורוצים לעזור לאחרים אשר נקלעים למצבי מצוקה או צרה כלשהי. אלה אנשים אלטרואיסטים שדואגים לרווחת הכלל.
לעומתם, הסוג השני של אנשים מופעלים ע"י כסף, עושר, סטטוס, מותגים, ומה אנשים אחרים יחשבו עליהם. מעניין אותם להשיג את הדבר החומרי הבא. הם כל הזמן נמצאים בתחרות מתמדת עם הסובבים אותם ועם ההתפתחות הטכנולוגית החדשה ביותר. אנשים כאלה מחליפים פלאפונים כל פעם שיוצא הדגם הכי חדש, משפצים את ביתם כל שנתיים-שלוש, מחליפים מכוניות לעיתים קרובות וגם בגידות לא תמיד זרות להם. הם צריכים אקשן ודרמה בחיים. חשוב להם מראית עין. חלקם אנשים אמידים מאוד וחלקם אפילו יכנסו לחובות עצומים רק כדי להיראות אמידים. כלומר, הם מתמקדים בדברים מאד שטחיים וחיצוניים להם.
חלק גדול גם עושה כל מיני ניתוחים פלסטיים כי "זה מה שצריך לעשות בגיל הזה" כדי לשפר את התחושה שלהם לגבי עצמם. זה בעיקר נובע מריקנות בסיסית, כמו דלי עם חורים, שלא משנה כמה מים תמלאו בדלי הוא תמיד יתרוקן ותמיד תישאר תחושה של ריקנות. לא משנה לכמה טיולים יצאו בעולם, כמה ניתוחים יעשו, כמה בתים ומכוניות יקנו, הרגשת הריקנות תחזור ועמה הצורך להשיג את "מנת הדופמין" הבאה, הכוונה לריגוש הבא.
לאנשים האלה קוראים אגואיסטים כיוון שהם מאד מרוכזים בעצמם. במצבים קיצוניים יותר מדובר באנשים נרקיסיסטים או פסיכופטים שעליהם כבר כתבתי רבות בעבר.
כסף ומערכות יחסים
אנשים אלטרואיסטים הם לרוב מאוד נדיבים. הם יכולים להיות מחושבים בכספם ועדיין נדיבים, או פזרנים שחיים את הרגע.
אנשים אגואיסטים חושבים רק על עצמם, כך שמטבע הדברים הם בדרך כלל על רצף הקמצנות ומחזיקים את הכסף קרוב לליבם. אנשים קמצנים לרוב מוציאים על עצמם כסף רב אבל לא על אנשים אחרים אפילו קרובים מדרגה ראשונה.
אם כבר מדברים על כסף ועל מערכות יחסים, איך נכון לחלק את הירושה? שווה בשווה או לפי הצרכים של כל ילד?
אחד הנושאים שלעיתים גורר מלחמת עולם בין אחים הוא נושא הירושה.
רוב האנשים אשר שוחחתי עימם דוגלים בשיטה של חלוקה שווה בשווה, זה הכי קל והגיוני. סביר להניח שאלה אנשים שמתנהלים כך לאורך חייהם. הגישה הזאת היא נכונה למצב אידיאלי שבו כל הילדים נמצאים במצב כלכלי דומה.
אבל מה קורה כשיש הבדלים מאוד משמעותיים במצב הכלכלי של הילדים?
הנקודה היא שהחיים אינם הוגנים באופן כללי, אין באמת שווה בשווה בשום דבר, גם עבור תאומים זהים שגדלו באותו הבית.
אני בעד לעזור לילדים לפי הצורך הכלכלי של הילד. אפשר באופן כללי להתנהל על פי חלוקה של שווה בשווה, אבל אם יש ילד שדורש עזרה יותר משמעותית, זה בסדר לעזור לו.
הדברים מסתבכים כשהילדים מתחתנים.
קודם כל, לגבי תשלום לחתונה. האם נותנים סכום זהה לכל אחד מהילדים למרות שכל אחד התחתן בזמן אחר והמחירים פר מנה שונים והעלויות של שאר ההוצאות לחתונה שונות? האם נותנים סכום גדול יותר עבור חתונות מאוחרות יותר ופשוט משקללים את העליה במחירים בתוך הסכום הזה?
שאלות קשות יותר עולות לגבי סכומי כסף נוספים שרוצים לעזור לכל ילד לרכוש דירה, או לעזור עם ההוצאות של הנכדים. מה קורה אם יש ילד שהתחתן עם מישהי אמידה, וילד אחר התחתן עם מישהי בלי אמצעים? מה קורה אם יש ילד שהתגרש, או ילד שלא התחתן כלל, או ילדה שלא התחתנה אבל הביאה ילד לבד לעולם, או זוג נשוי שמתקשה כלכלית?
מה אם אחד הילדים מאד מצליח כלכלית וגם התחתן עם בת זוג שמאוד מצליחה כלכלית ואינם זקוקים לכספי ירושה, לעומת ילדים אחרים שמאד מתקשים כלכלית? יש כל כך הרבה סיטואציות מורכבות שיכולות לשנות את מאזן הכוחות לגבי חלוקת כספי ירושה.
אין כאן נכון או לא נכון, יש כאן הרבה שאלות, וכל אחד מחליט עבור עצמו איך נכון לחלק את כספו לאחר שילך לעולמו.
אבל, מה שיכול לעזור מאד להקל על הסיטואציות הנ"ל הוא הטיפ הבא:
הטיפ הכי חשוב שאני יכולה לתת להורים במהלך חייהם!
חשוב להתחיל בגיל צעיר וכל הזמן להדגיש לילדים כמה חשוב הקשר ביניהם, שיום יבוא ואתם ההורים כבר לא תהיו כאן, לכן חשוב שהם יסתדרו ביניהם.
צריך לעודד אצלם את הרצון לעזור אחד לשני כך שזה יהיה טבוע בהם. כאשר ההורים ילכו לעולמם יהיה רצון לעזור אחד לשני. נראה לי שזה הדבר הכי חשוב כי אז הילדים ירצו לחלק את הירושה לפי צרכיהם ולאו דווקא לפי מה שרשום בצוואה. ברגע שיש תקשורת טובה בין אחים, ניתן לפתור כל מצב של אי הסכמות לגבי הירושה, כך שזה לא יתפתח לכדי סכסוכים מיותרים.
