הבן שלי שנמצא בטיול בארה"ב אחרי צבא התקשר אליי בערב שבועות ואמר לי "אמא, אל תתחרפני, אבל הייתי עכשיו בפיגוע. אני בסדר, אין לך מה לדאוג". לאחר מכן הוא דיבר ברצף סוחף ובקצב מסחרר, כנראה מרוב אדרנלין, וסיפר לי את השתלשלות האירועים. נשארתי איתו בשיחת וידאו שארכה מספר שעות והייתה מקוטעת כי כל פעם התקשרו מהמשטרה לשאול אותו שאלות נוספות ולבקש עדות. אני מכירה את הבן שלי ובשלב הזה הוא לא באמת היה בסדר. המזל הגדול שבמשך תקופה ארוכה הוא עבד על התפתחות אישית מואצת, פיתח משמעת עצמית חזקה, והעביר את עצמו אתגרים גדולים וקשיים יומיומיים כדי להתכונן למצבי קיצון על מנת שיוכל לתפקד בהם במצב מקסימלי. כמובן שהוא לא תיאר לעצמו סנריו כזה שהוא הולך להיות 'גיבור' בפיגוע בארה"ב.
אני מודה: התערערתי.
לקח לי זמן לעכל את המצב.
למרות שאני יודעת להפוך את הרגשות שלי לחיוביות, לצפות לדברים טובים לקרות, ולהאמין בטוב ללא צל של ספק, עדיין חששתי מאוד למצבו הנפשי לאחר הפיגוע. לקח לי יותר זמן להתעשת ממנו. הוא היה בצבא 5 שנים בתפקיד חשוב ומשמעותי, ואני בטוחה שזה הכין אותו חלקית למצב שאליו נקלע.
נאור הבין מהר מאוד את הסיטואציה, והתחיל לתפעל את כל האירוע. הוא צעק לכולם לצאת מהשוק ולרוץ להביא מים כדי לכבות את האנשים שעלו בלהבות. הוא בעצמו רץ הלוך וחזור הרבה פעמים כדי להביא מים. בנוסף, הוא שם לב שהטרוריסט אחז בידיו בקבוקי תבערה נוספים ועמד לזרוק אותם לתוך הקהל. הוא רץ וחצץ עם גופו בין הטרוריסט לקהל שהתחיל להתאסף, והוא צעק לכולם להתרחק ולהתפזר.
לאחר הפיגוע, ראיינו אותו במספר רשתות טלוויזיה מקומיות בארה"ב על מעשה הגבורה שלו. (ניתן לצפות בראיונות ברשתות החברתיות שלו Naor Bitton, קישורים בסוף).
לאורך כל תקופת השהות שלו בארה"ב דיברנו באופן כמעט יומיומי בשיחות וידאו מאוד ארוכות. השיחות לאחר הפיגוע היו מאוד משמעותיות ונחוצות עבור שנינו. אחרי כשלושה שבועות, נאור חזר להעלות תכנים של אימון אישי מנטלי (קואצ'ינג) לרשתות החברתיות שלו, כלומר היה ברור שהוא חזר לעצמו. למרות שעמוק בפנים באינטואיציה שלי ידעתי שהוא יהיה בסדר, עדיין דאגתי ברמה הרגשית. הסיבה לכך שכנראה אפשרתי לספק הקטן להשתחל פנימה ולערער אותי. ברגע שראיתי שהוא חזר לעצמו, גם אני חזרתי לעצמי.
אם אני מנתחת את היכולת של נאור להגיב כל כך מהר בתוך הסיטואציה הקשה, אני חושבת שזה קשור במספר גורמים: החוויה של פיגועים יומיומיים בארץ, הערכים והחינוך שהוא קיבל מהבית, האופי המולד שלו, וכמובן השירות הצבאי שלו.
אין ספק שהיכולת שלו להישאר רגוע בתוך סיטואציה של פיגוע זו יכולת הקשורה באופי הבסיסי שלו, האירועים שהוא חווה בחייו והעקרונות שעליהם הוא גדל.
תמיד חינכתי אותו לערכים של "ואהבת לרעך כמוך",ערבות הדדית, אכפתיות והתחשבות באחר, עזרה לנזקקים. הוא גדל לפי ערכי המוסר והדת.
זו גאווה ענקית לגדל ילד שעושה מעשי גבורה, שהמטרה שלו לעזור לאחרים וליצור עולם טוב יותר סביבו. בסופו של דבר כולנו שילוב של נוף ילדותנו, החוויות שאנו עוברים בחיים והגנטיקה שאיתה הגענו לעולם. אך היופי האמיתי לדעת לבחור בטוב גם כשנמצאים בתוך הרע, לחשוב על האחר כאשר הנטייה הטבעית במצב הישרדותי היא לראות רק את עצמך. חשוב תמיד לזכור שכולנו קשורים אחד לשני ברשת ענפה של אנרגיות, ומה שעושים בקצה אחד של העולם יכול להשפיע על הקצה השני, הידוע כאפקט הפרפר. אז בואו נשתדל כולנו לבחור בטוב גם בתוך מצבים רעים, לשמור על אחדות בתוך עמנו וארצנו, לאהוב אחד את השני אהבת חינם ולעזור אחד לשני גם במצבים יומיומיים ולא רק במצבי קושי ומצוקה.
כי השמים הם הגבול כשיש קבלה, אהבה וערבות הדדית!
ניתן לעקוב אחרי Naor Bitton ברשתות החברתיות:
נאור ביטון בטיקטוק:
@learnwithnaor
