קרוב משפחה שלי שיתף אותי שכבר תקופה הוא והמשפחה שלו מאכילים חתולה מהממת שמגיעה אליהם לאכול, אך לא ישנה אצלם. לאחרונה, הוא גילה מי הבעלים שלה (אחד השכנים בבניין ממול) ושאל את הבעלים "האם היא מחוסנת". הבעלים אמר שלא, והוסיף שאשתו בדיכאון כבר תקופה כי החתולה שלה לא נמצאת במשך היום וכבר לא אוכלת אצלם, רק ישנה אצלם.

מתברר שהחתולה אוהבת ללכת לקרוב המשפחה שלי כיוון ששם מאכילים אותה באוכל מאוד מושקע ואיכותי.

הוא שאל את בעל החתולה מדוע הם אינם שמים לה קולר ומדוע לא מחסנים אותה. הוא ענה שהם אוהבים לגדל אותה בצורה טבעית ושהיא באה והולכת מתי שהיא רוצה. בעל החתולה ביקש שהם לא ימשיכו להאכיל אותה כי אשתו ממש בדיכאון מזה.

קרוב המשפחה רוצה לקנות לה קולר ולחסן אותה, אבל הוא לא יכול כי יש לה בעלים אחרים שלא מעוניינים בכך.

סיפור אחר, מהצד ההפוך

פגשתי מכרים ותיקים שלא ראיתי במשך שנים ודיברנו קצת. הם סיפרו לי שהם אימצו חתול ושאחד השכנים החליט על דעת עצמו להתייחס לחתול כאילו שהוא שלו ולקרוא לו בשם אחר, לשים לו קולר ולחסן אותו.

שני סיפורים משני צידי המטבע. איך הייתם נוהגים בכל אחד מהמקרים?

כאוהבת חתולים מושבעת (גידלתי במהלך חיי קרוב ל 10 חתולים), אני יכולה להבין את שני הצדדים. מצד אחד, ברור שהבעלים אמורים להחליט את ההחלטות האלה, ומצד שני, מה עם טובת החתול? מה עושים אם הבעלים מזניח את החתול(או כל חיה אחרת) ומישהו אחר רוצה לטפל בו?

אני ממש מבינה את הרצון לדאוג לחתולה לתת לה אוכל, לרצות לשים לה קולר ולקחת אותה לחיסונים. אני עושה את זה עבור החתולה שלי שהיא חתולת בית (לשעבר חתולת רחוב).

במקרה הראשון, הבעלים לא מעוניינים בכך. במקרה השני, השכן שלהם השתלט על החתולה והחליט לקרוא לה בשם אחר, אבל יחד עם זאת גם לדאוג לה.

דילמה קשה, בעיניי אין תשובה נכונה. אני כנראה הייתי מטפלת בכל זאת, קשה לי לראות הזנחה של חיות. אני יכולה בהחלט להבין כל צד, ויש מקום לכל אחד מהצדדים.